ועוד קצת מתולדות העיצוב

אני מודה, אני מאוד התלהבתי לכתוב לכם את הפוסט הקודם על רהיטים מוכרים של מעצבים מפורסמים שרובם כבר לא איתנו. כל סיבוב נוסף שלי בחנויות ובבתים אני מגלה עוד ועוד רהיטים שיש להם נגיעה בתולדות העיצוב. מרוב התלהבות החלטתי להקדיש לכך פוסט נוסף, מקווה שתהנו כמו שאני נהנית להביא את זה בפניכם.

מייקל ת'ונט, ( michael Thonet) נגר בן נגרים עב זקן וחמור סבר, שחי בגרמניה ובאוסטריה בסוף המאה ה18 ועד אמצע המאה ה19, אחראי לאחד הכיסאות האייקונים האהובים, הפופולאריים והיפים ביותר גם היום – למעלה מ 150 שנה אחרי מותו. הכיסא, או למעשה סדרה ארוכה של מושבים המהווים ואריציה זה לזה, והנקראים על שם ממציאם, היו בזמנם פריצת דרך אמיתית, ואלטרנטיבה קלילה ומרעננת לריהוט הכבד והמסיבי שהיה נפוץ באותן שנים במערב אירופה. ת'ונט, שגדל במשפחת נגרים ומלבד אמנותו גם היה איש עסקים ממולח שרכש חברות דבקים ושאר אביזרים וכלים שהיו רלוונטיים לעבודתו, פיתח שיטה לחימום עץ באדים, באופן שמאפשר לו לכופף ולעגל אותו בעדינות, וכך יצר את הצורות היפות והאסתטיות המאפיינות את כיסאות ת'ונט, שהביטוי אולי הכיפי ביותר שלהם הוא כיסא הנדנדה, המתבסס כולו על כיפופים וקימורים.

קלסיקה של מייקל ת'ונט

כסא נדנדה מוכר

כסא של טלי ויזל מוינטאג' מרקט

המקור

כסא מוכר ופופולארי בבתי קפה

כסאות מוכרים בעיצובים שלנו

פריצת דרך נוספת בתחום העיצוב התעשייתי נרשמה תודות למחקר המקיף והעקשנות של המעצב ההולנדי מארטין סתאם, (mart stam) שבשנות ה20 של המאה הקודמת פיתח שיטה לעיצוב וייצור רהיטים המבוססים על פרופילים מצינורות מתכת חלולים, שהמוכר שבהם הוא הכיסא בצורת האות S . האפשרות החדשה לכופף מתכת סללה דרך למעצבים אוונגרדיים נוספים בני זמנו של סתאם , דוגמת מיס ואן דר רוהה ומארסל ברוייר, שהתלהבו מהפיתוח החדש , לעצב רהיטים מודרניים שהיו קלים ואלגנטיים, קלים לניקוי ומלאי שיק, שהתאימו מאד לתפיסת העולם ה"באוההאוסית" שהחלה לתפוס תאוצה באותן שנים ודגלה בדיוק, בצמצום ובפשטות.

כסאות של stam מתוך http://store.eckhart.nl/

כסא של stam , מתוך design sponge

לעומת ת'ונט וסתאם, שעיצוביהם הפכו לאייקוניים פופולאריים בעולם כולו גם כיום, כיסא מקינטוש, המוכר פחות, חשוב ובהחלט ראוי לציון בעיקר מבחינת ההיסטוריה של העיצוב .צ'ארלס מקינטוש, אמן, אדריכל, צייר ומעצב סקוטי, חי באחת מהתקופות הכי קריטיות ומעניינות על ציר הזמן של ההיסטוריה של העיצוב, ממש בשנות המעבר בין העיצוב הקלאסי של המאה ה19 לעידן המודרניסטי של המאה ה20. מקינטוש נולד וגדל בעיר גלאזגו, בה גם למד אדריכלות, ומן הסתם הושפע רבות מהסגנון הגותי והקודר שהיה נפוץ בבריטניה עד אותה תקופה. עם זאת, בתחילת המאה ה20, ובעקבות המהפכה התעשייתית (שבעיר גלאזגו, אשר שימשה כנמל מרכזי לשווקי המזרח ולשאר חלקי העולם, הורגשה השפעתה ביתר שאת) שהובילה לבנייה מואצת של בתים, חנויות, משרדים ומבני ציבור ותעשיה, נוצר ביקוש אדיר לרהיטים , כלים, אביזרים לבית וחפצים מעוצבים שימלאו את אותם חללים חדשים, ומקינטוש, כמו רבים מחבריו למקצוע באותן השנים, הרבה להשתמש בטכנולוגיות חדישות (לעומת בעלי מלאה מסורתיים) ו"להעלות" את עיצוביו על פסי ייצור מסחריים ותעשייתיים. "כיסא מקינטוש", אולי הפריט המזוהה עימו ביותר, מדגיש באופן מצוין את רוח התקופה ואת גדולתו של מקינטוש- מצד אחד רהיט פרקטי, בעל קווים מודרניים ונקיים, שהשפעת ה"ג'פוניזם", הסגנון היפני המינימליסטי והמצומצם שהקסים את האירופאים באותה תקופה (אחרי שנים ארוכות בהן יפן היתה סגורה כלפי המערב) ניכרת בו היטב, ולעומת זאת, משענת הגב הגבוהה מאד שלו מאזכרת ומכבדת את המסורת הגותית המפוארת .

את שנות חייו האחרונות בילה מקינטוש באנגליה (ואפילו "בילה" תקופה בכלא באשמת ריגול לטובת הגרמנים בימי הפארנויה שקדמו למלחמת העולם הראשונה), ולמרות ההצלחה שנחל כאדריכל ומעצב, את אהבתו לבניה ותכנון הסב לקראת סוף חייו לתחום ציור באקוורלים והרבה לצייר נופי טבע שמשולבת בהם התערבות יד אדם.