הבית האינטימי שלי :)

צילום אודי גורן

הרבה מההחלטות החשובות ביותר בחיים מתקבלות בהבזק של רגע ודווקא באופן שאינו רציונלי. אני במיוחד מצטיינת בקבלת החלטות כאלה (לא כולן טובות בהכרח), ומשתדלת להישמע לתחושות הבטן שלי, ולא לחשוב יותר מדי. כך למשל בחרתי את הבית החדש שלי בהוד-השרון; אחותי נטע שלחה אליי תמונה בוואטסאפ של אדן החלון במטבח, שממנו נראו עציץ תבלינים וגינה ירוקה, ואני ידעתי שזהו זה, נגמרו החיפושים! מיד דמיינתי את עצמי שותה קפה במטבח וצופה אל הגינה שבה משחק אורי בני, וכבר הכנתי בראשי רשימות של הסידורים שיש לעשות לקראת המעבר. לא הזדחלו לראשי שיקולים של כיווני האוויר, גודל החדרים או מצב האינסטלציה, תמונה אחת בוואטסאפ, ודי.

אבל ברשותכם אחזור אחורה בזמן; השנתיים האחרונות היו ללא ספק הסוערות והמרגשות בחיי. הפכתי לאימא לילד הכי אהוב ומתוק בעולם (זה לגמרי נכון, בדקתי!) התאהבתי בחבר הכי טוב שלי (עדיין לא מאמינה שזה קרה!) ורכשתי בית פרטי כפרי ומקסים שהוא בדיוק לטעמי, והכול בשנתיים, בת-מזל שכמותי!

יריב ואני בחרנו לחפש בית באזור שחשבנו שתאם את אורח החיים שלנו. בית קטן בשכונת הפועלים בהוד-השרון, שאלמלא היינו רואים בטופס הארנונה שאכן שייכת לעיר, היינו בטוחים שמדובר בקיבוץ או במושב. הבתים הקטנים, גגות הרעפים האדומים, גדרות העץ הנמוכות וגמדי הגינה שבו את לבנו, וכמה שבועות קצרים לאחר שרכשנו את הבית, סיימנו את כל הסידורים הביורוקרטיים הכרוכים ברכישה, והתפניתי לשלב האהוב עליי – תכנון ועיצוב.

יריב ואני אוהבים שנינו לארח, ויש לנו חברים אהובים רבים ומשפחה גדולה. לכן רציתי להגדיל את הסלון ולהרחיב את החלל המיועד לפינת האוכל; כדי לפתוח את החלל המרכזי, להגדיל אותו מעט ולאוורר אותו, החלטתי להרוס את גרם המדרגות שהיה כלוא בין שני קירות, ולהחליפו בגרם מדרגות צף שאותו תחמתי במעקה ברזל בהיר.

לאחר שנעשו השינויים המבניים, הגיע שלב הלבשת הבית. התחלתי את השלב הזה בעריכת שתי רשימות חשובות: רשימה של הפריטים שארצה להעביר אתי לבית החדש, ורשימה של הדברים שיש לרכוש. אני משתדלת לרכוש בקלות, ומאמינה שבכל הנוגע להלבשת הבית, בין שמדובר בצבע לקיר, בטפט או אפילו בספה או במזנון, הדברים הם פשוטים ובעיקר הפיכים! בחרתי בצבעוניות עזה ומשמחת המבוססת על גוונים טבעיים בבסיסם: עץ, ירוק, טורקיז, ורוד ובז'. בחרתי בגוונים הבהירים כדי להגדיל את הסלון ולחבר את הבית אל החוץ, ובנקודות הצבע כדי לשמח את לבי, כמו נגיעות של פריחה בגינה מוריקה :)