תרומה לקהילה-עיצוב הוסטל "ניגונים"

כג'ינג'ית רומנטיקנית בעלת לב רגיש, אני מאמינה גדולה בצירופי מקרים, ולכן צירוף המקרים המרגש הזה שימח את לבי במיוחד!

לפני חודשים מספר, בנסיעתי מהעבודה הביתה לסוף שבוע משפחתי ורגוע, גמלה בלבי החלטה להתנדב. עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה שבה צבענו, חבריי ואני, מעון יום לילדים והרגשתי שהפעם אני רוצה לעצב פנימייה או בית מחסה לבנות. אני לא יודעת למה דווקא פנימייה ולמה דווקא בנות. אולי ראיתי באותו שבוע כתבה בטלוויזיה על ילדים בסיכון, אולי שמעתי מחבר סיפור מרגש על ילדה שאיבדה את הוריה ואולי סתם כך. בכל מקרה ניגשתי למחשב לחפש מקומות פוטנציאליים, הכנתי רשימה קצרה ותכננתי להתקשר לכמה מהם בבוקר יום ראשון.

כשהגיע יום ראשון מיהרתי למשרד, וכפי שקורה פעמים רבות, נשאבתי לטפל בנושאים בוערים כאלה ואחרים ושכחתי את הרשימה שהמתינה בסבלנות בתיקי. כמה שעות מאוחר יותר, בצהריים, עניתי לשיחת טלפון שכמעט הפילה אותי מכיסאי; מצדו השני של הקו הציגה את עצמה רותי המקסימה, מנהלת הוסטל לבנות בירושלים! מטורף, לא? רותי התחילה לספר לי על הבית שהיא מנהלת, בית חם לבנות צעירות, חלקן ילדות קטנות, שנאלצו לעזוב את ביתן מסיבות שונות, ואני מרוב שמחה והתרגשות מיהרתי לקטוע אותה ואמרתי מיד שנשמח לבוא לבקר ולעצב את הבית!

כמה ימים לאחר השיחה המפתיעה נסענו, נטע ואני, לירושלים לפגוש את הצוות המלווה את הבנות בחיי היום-יום; פגשנו את רותי ומרים, את המדריכות, את העובדות הסוציאליות ואת הבנות המקסימות עצמן. למדנו שהבנות גדלות בהוסטל עד הגיען לגיל 18 ואז עליהן לעזוב אותו ולצאת לחיים. במקרים רבים אין להן לאן ללכת, והן מוצאות את עצמן מבולבלות ואבודות, ולכן צוות המטפלות דואג ללוות את הבנות גם בהמשך חייהן. אנחנו התבקשנו לעצב להן דירת המשך, מעין דירה ראשונה לחיים חדשים עצמאיים ובוגרים, וניגשנו למלאכה בשמחה רבה.

כדי לעצב דירה שתתאים בדיוק לצרכיהן של הבנות ביקשנו להבין מהן מה הן צריכות ומה הן מבקשות. ישבנו לשוחח אִתן מעט וגילינו בנות צנועות ומפוקחות, שונות מאוד מילדות בנות גילן שגדלו עם הוריהן בבתים מחבקים ואוהבים; הן אמרו לנו בכנות שמעולם לא התבקשו לבחור מצעים למיטתן או צבע לקירות ביתן, ומעולם לא הוזמנו לעצב את חדרן. איש מעולם לא שאל אותן על חלומותיהן.

השיחות עם הבנות, מרתקות ומרגשות, לימדו אותנו על עיקר וטפל, וכך גם תהליך עיצוב הבית היה מעצים ומאחד; יחד אתנו עמלו נשות הצוות המסור של הוסטל 'ניגונים' וגם ספקי שירות רבים שעובדים אתנו שנים שמחו להירתם לפרויקט וחיממו את לבנו.

העיצוב הסופי של הבית נשמר בסוד עד ליום ההקמה וכניסתן של הבנות לביתן החדש, לחייהן החדשים, הייתה מרגשת עד דמעות ומשמחת מאוד, ואני מקווה מאוד שהקֵלה במעט על התמודדותן העתידית.

אני מודה לכל חבריי שעזרו ותרמו:

לחברת נירלט על הגוונים המיוחדים שבהם צבענו את החללים המרכזיים בבית ואת חדריהן הפרטיים של הבנות. בחרנו בגוונים פסטלים נעימים: את הסלון צבענו בגוון טורקיז עדין (מספר 0686) שהיה רקע נעים לצבעוניות העזה של הרהיטים ושל הטקסטיל, ואת קירות החדרים צבענו בגוונים שונים של סגול (ורוד עדין מספר 1197, סגול עדין מספר 1274 וסגול כהה ונעז מספר 1247). על הקירות הדבקנו מדבקות קיר.
לחברת הריהוט "דייזי" ברעננה, הרצל הבעלים שברוב נדיבותו סייע רבות וסיפק לנו את הריהוט של חדרי הבנות הספה ופינת האוכל
לחברת "דומיין" שתרמה את הטפטים, תפירת הוילונות ולאבי מדביק הטפטים שהדביק את הטפטים 050-5267829
לעלמא סורגת שתרמה בנדיבות שטיחים סרוגים מקסימים לכל חדרי הבנות.
לחברת 4make שתרמה בחפץ לב מדבקות קיר מקסימות.
MAKE -בדים מעוצבים שתרמה לנו כריות צבעוניות וכיפיות.
"דנדו" המקסימים שנתנו לנו בדים בהנחה ניכרת.