מחוויות פורים

אני כספרדיה רקדנית קטנטנה

פורים אמנם עבר חלף לו אבל אי אפשר בלי מספר תמונות וחוויות, יום חמישי לפני כשבועיים התקשר אלי חבר טוב והזמין אותי למסיבה "בלתי נשכחת " לדברו , "את מגיעה למסיבה" הודיע לי ו"גם חובה להתחפש". השעה היתה 12:00 בצהריים , שעות הערב נראו לי מרחק שנות אור, כך שאת המחשבה על התחפוש דחקתי הצידה . ככל שעברו להן השעות קלטתי שאין לי תחפושת למסיבה והסיכוי ללבוש עוד פעם את תלבושת מוכרת הפרחים הנדושה שלי נמוך . אני מסוג הטיפוסים שאוהב להשאיר הכל לדקה ה-90, רק בדקה האחרונה האדרנלין בגוף עולה ואני עוברת למצב פעולה. בשש בערב קלטתי שאמנם הספקתי את כל מה שקשור לעבודה אבל תחפושת, אין ברשותי עדיין. המחשבה על כניסה לקניון, לדוכנים המרכזיים מפוצצי אדם העבירה בי צמרמורת לכן האופציה היחידה שעמדה בפניי הייתה מחסניי תחפושות. בסוף רחוב הרצל בתל אביב יש מחסן אחד שכזה, שמו "הכל דבש" שם שמח ואופטימי שמתאים בצורה מדוייקת לפורים. התחפושות ממש מושקעות עם הקפדה על כל האביזרים המשלימים , הסטודיו מספק שירותי הלבשה וסטיילינג לסרטים, הצגות ופרסומות. אני כמובן נמשכתי , באופן טבעי לתלבושות התקופתיות. לאחר שמדדתי להנאתי חצי מהמחסן נפל הפור על "ספרדיה רקדנית". שנה הבאה למי שרוצה לספוג את אווירת פורים, ממליצה בחום להכנס לאחד ממחסני התחפושות באזור בו אתם גרים. נחזור להשתלשלות העניינים באותו ערב, לאחר שבחרתי את התחפושת אצתי רצתי הביתה, לקראת השעה היעודה התחלתי להרגיש את העייפות מזדחלת , גשם זלעפות התחיל לרדת והשילוב של השניים לא קידם את היציאה שלי למסיבה תוסיפו לזה שמיכת פינוק מול הטלויזיה ואתם בטח כבר מנחשים את ההמשך…לא יצאתי למסיבת פורים המדוברת. כמובן שזה לא היה כך כך פשוט קולות כמו…."נו אל תהיי כבדה" "חיים רק פעם אחת, קומי צאי" ועוד דומים, פקדו את ראשי. מסיבת פורים הסתיימה על הספה בתוספת של מספר חברים ובקבוק יין אדום. עדיין לא באתי על סיפוקי , את התחפושת טרם לבשתי,לפגישה שהתקיימה בשוק הפשפשים הגעתי כרקדנית פלמנקו מדופלמת. בשעות הצהריים החלטנו אודי (הצלם) לצאת לשוטט ברחבי העיר לשטוף את העיניים בתחפושות המושקעות. מקווה שגם עליכם עבר פורים שמח.