החיים בהתאמה אישית

את האמנית המוכשרת והמקסימה אפרת אילן הכרתי לפני שנים רבות; עבדנו יחד בפרויקט עיצוב שבו רכש בעל הבית מבחר מעבודותיה, ומיד נדלקתי עליה. לכן כאשר הציעה לי להתראיין בתכנית הרדיו שלה "החיים בהתאמה אישית" הסכמתי בשמחה גדולה!

לאפרת יש גלריית אמנות מצליחה בדן דיזיין סנטר, ותכנית רדיו מצוינת ברדיו החברתי הראשון (הרדיו הראשון בישראל שמשדר ללא מטרות רווח, ללא פרסומות וללא חדשות!). בתכנית שלה המשודרת פעם בשבועיים בימי חמישי, היא מדברת על אמנות ועיצוב, אך מתמקדת דווקא בסיפורים המעניינים שמאחורי הקלעים.

בראיון דיברנו על הכול (אך לא על עיצוב): אפרת שאלה אותי איך זה לעבוד עם המשפחה (אני עובדת יחד עם אחי, אחותי וגיסתי, ולפעמים עם עוד נספחים מהמשפחה, ואנחנו מסתדרים מצוין רוב הזמן 😉), והתעניינה בשיחות המשפחתיות סביב השולחן בארוחות שישי (לצד שיחות אינטימיות על החיים ועל הילדים אנחנו מדברות גם על עבודה). סיפרתי שבעבודה אנחנו משתדלות להתמקד בנשים שמגיעות אלינו, ופחות מכך בעיצוב הבתים שלהן, ולשם כך בחרתי להקיף את עצמי בצוות עובדות נפלאות! רגישות, סבלניות, ובעיקר אוהבות-אדם. דיברתי על חיי האישיים, וכמובן הזכרתי את השורשים שלי, שאני גאה בהם מאוד!

אפרת שאלה אותי שאלה שאני נשאלת רבות: ממי ירשתי את הכישרון לעיצוב? אני מתארת לעצמי שזאת שאלה שגם מעצבות ואמנים אחרים נשאלים לא מעט, ואצלי התשובה ברורה וחד-משמעית: סבתא אינגה! בכל פעם שאני מזכירה את השם שלה, אני לומדת להעריך מחדש את השורשים שלי, ואת ההשפעה שיש לעבר שלי על מי שאני היום. סבתא אינגה עלתה לארץ מבולגריה בשנות החמישים, ויחד עם סבי התגוררה כל חייה ברמלה. למרות האמצעים הדלים שמרה סבתא (כמו נשים רבות בתקופתה) על אלגנטיות מוקפדת ומדויקת; היא תפרה בעצמה את כל בגדיה מגזרות שהתפרסמו בירחון האופנה 'בורדה', ועשתה זאת טוב כל-כך עד שכל מי שפגשה בה הייתה בטוחה שהבגדים נרכשו בחו"ל.

סבתא לימדה אותי לזהות את הבד הכי יפה ואיכותי בכל ערמה של בדים, וכמובן להתאים צבעים, לשלב חומרים, לגזור, לתפור ולקשט. בימי רביעי הייתה לוקחת אותי לשוטט בשוק רמלה, ויחד היינו בוחרות בדים, ואז גם כפתורים, סרטי סאטן ופפיונים. כשהיינו מגיעות הביתה עם השלל היינו ממהרות לסדר הכול בקופסאות, ואני, ילדה קטנה ונרגשת מכל העושר הצבעוני הזה, הייתי נהנית לסדר פעם אחת לפי צבע, פעם שנייה לפי סוג, ופעם שלישית לפי גודל.

לא חסרו לנו תירוצים לרוץ לשוק; כשהתקרב אירוע שדרש שמלה חגיגית או סתם כשהחליטה סבתא שהגיע הזמן לתלות וילון בחדרי. במקרה זה, למשל, מיהרנו לרכוש בשוק בד פרחוני בצבע חום בהיר ולהתאים לו סרטי קטיפה ורודים, שמהם תפרנו גם כיסוי מיטה, כריות, ואפילו עטיפות למחברות!

מוזמנות להאזין לראיון המלא.