טלי 15 בנובמבר 2011 ב 9:36 עידה, הסיפור שלך מעלה לי זכרונות מסבתא שלי הרומניה שהביאה איתה לארץ כ"כ הרבה דברים וכשנפטרה עוד הייתי צעירה (בת 21) אחרי שיחרור ומי חשב שהיום כל המצעים, המפות , המפיות, התמונות יהפכו להיות אוצר. עצוב אבל מזל שיש לי את הזכרונות וכייף לך שהצלחת לתפוס את השקית בזמן :-) הגב
עמלון 15 בנובמבר 2011 ב 9:49 הי עידית, יש לך אולי רעיון כיצד ניתן לעמלן מפות קרושה גדולות,(קוטר 120) כך שיוכלו להיות קשיחות? כל ניסיונותיי עם עמילן/ספרי עמילון/ קורנפור לא הצליחו להקשיח את מפות הקרושה שלי. תודה, מרב. הגב
חנדי 15 בנובמבר 2011 ב 10:27 אמא שלי היקית עשתה כריות כאלה כבר בשנות ה-40. השאלה מה אני עושה עם כמויות של ציפיות כאלה… הגב
פרידה 15 בנובמבר 2011 ב 12:56 לעומתך אצלי זה כן עבר מאימי אלי וכן עשיתי איתם בדיוק מה שאת עושה היום. שנים רבות היו לי כריות בסלון עם מפיות תפורות עליהן. ואהבתי זאת. היום זה כבר הסטוריה הגב
מאיה 15 בנובמבר 2011 ב 16:39 חנדי אני אשמח לקבל אותם ונראה לי גם אידה תוכל להשתמש ללקוחות שלה. thhnhhk1@walla.com הגב
גלי 15 בנובמבר 2011 ב 16:43 יש עוד משהו מהמם שאפשר לעשות איתן, אפשר להקשיח אותן בעזרת חומר שמקשיח בדים שאפשר גם להכין לבד, ואז מלבישים אותן על קערה קיימת עד לייבוש ויוצאת קערת תחרה קשיחה. http://www.marthastewart.com/264172/doily-basket הגב
רבקה 15 בנובמבר 2011 ב 17:33 גם אני היצלתי ברגע האחרון אוצר של מפות ומפיות ,שאמי רצתה למסור. כ-10 מהן מסגרתי ותליתי בקבוצה צפופה בחדר בשינה(מסגרת בורדו ורקע בורדו)י יצא מקסים. הגב
רבקה 15 בנובמבר 2011 ב 18:21 נהנית לקרוא את הבלוג שלך. גם אני הצלתי הרבה מפיות ומפות ברגע האחרון. כ-10 מהן מסגרתי (רקע בורדו ומסגרת בורדו)ותליתי בקבוצה בחדר השינה.- יצא יפה. הגב
רחלי 15 בנובמבר 2011 ב 19:30 מזדהה איתך. הוריי זורקו המון דברים שהיו של סבי וסבתי שנפטרו כשהייתי קטנה, וגם דברים אותנטיים שלהם מהסיקסטיז וסבנטיז. עד היום אני מבכה את המעשה הזה. חבל שלא הייתי אז מספיק מבוגרת בשביל להבין את גודל הטרגדיה ובשביל לעצור אותם. הגב
עידה 16 בנובמבר 2011 ב 8:57 לשאלת העימלון שהופיעה כאן, גם גלי ציינה שיש חומר שמקשיח את המפיות, מקשיח עד כדי כך שניתן לעצב אותן בצורות שונות והן נשארות כך. את החומר ניתן לרכוש בחנויות למלאכת יד. הבעיה היחידה שנראה לי שלא ניתן אח"כ לכבס. עידית הגב
עידה 16 בנובמבר 2011 ב 8:58 רעיון ממש מצויין למסגר את המפיות עם רגע של בד קטיפתי שמעניק לזה מראה מלאכותי. הגב
תמר 16 בנובמבר 2011 ב 9:25 מתאים כ"כ לחורף הפתאומי, הכריות מקסימות, מיד הולכת לנבור בארונות של ההורים… הגב
ליאת שמחי 16 בנובמבר 2011 ב 12:23 פשוט ויפה!, אצטרף לכולן ואגיד שגם אני הצלתי עבודות יד של סבתי ז"ל שסרגה אינספור מפות ומפיות והיום הן מככבות אצלי גם כציפיות לכריות בסלון ובחדר השינה! בקיצור לא לזרוק כלום! מקסים! הגב
גל. 25 בנובמבר 2011 ב 4:15 שלום, אני מחפשת מפות קרושה שאין בשימוש לצורך הפקת תאטרון בבית ספר אם יש מישהו שמעוניין להיפטר מכאלו אני אשמח לבוא לקחת. אני לא ממש יודעת איפה אוכל למצוא אז אם התגובה אינה במקום עמך הסליחה. אפשר ליצור קשר בכתובת 1.cookie.a.day@gmail.com תודה רבה! הגב