צור קשר

גילגולן של מפות קרושה… ומה ניתן לעשות איתן?

טוב אין דרך קלה לספר את הסיפור הזה…ההורים שלי עברו לא מזמן  דירה, מכוכב יאיר
לדירת גג בתל אביב, כמו כל מעבר ממקום אחד למישנהו זאת הזדמנות מצויינת לעשות סדר בדברים ובחפצים שנאגרו שנים
על גבי שנים. נוברים, ממיינים , מסדרים, מקטלגים ובדרך מחליטים לזרוק  כלאחר יד שכיות חמדה כדוגמאת
מפיות התחרה והקרושה, אני במו עיניי ראיתי, איך אימי כמעט מסרה ערימה ענקית של פריטי תחרה מדהימים.
סביר להניח שאם זה היה סרט קולנוע ,זה היה כנראה חלק מרגעי הדרמה בסרט אימה כאשר הסצינה כולה מצולמת בהילוך איטי.
דמיינו את הסצינה הבאה: אני אחרי יום עבודה, ישובה/שכובה פרקדן  על הספה בביתם החדש של הוריי, צופה באימי אורזת מפות,
מפיות, וילונות  ועוד.. לתוך שקית ואקום עם ריץ' רץ  כאלו שמאכסנים בתוכן שמיכות חורף ביימות הקיץ,בעודי משוחחת
עם אימי נכנסת שכנה חביבה,הן מחליפות בינהן מילות נימוס בסיסיות כשלאחריהן מוסרת לה אימי את השקית המדוברת.
הייתי כחולמת…זינקתי מנומנמת ממקום מושבי הנוח, נעמדתי בין שתיהן וקבעתי באסרטיביות "סליחה אבל השקית הזאת שלי".
הסיפור המרכזי הזה מוביל אותי לשני סיפוריי משנה נוספים: החוש העיצובי שלי היה דיי מפותח  עוד בילדותי, נולדתי וגדלתי ברחובות,
ובית הספר היסודי אליו הלכתי היה "סמלינסקי" כמידיי שנה פורסמה רשימת החוגים, כל חוגי התנועה והספורט היו מחוץ לתחום
ואני בחרתי בשמחה רבה את החוגים הבאים: מקרמה, אמאייל, תפירת ועיצוב דובונים רכים, ריקמה, ציור, פיסול
בבדים, תפירה, בקיצור נראה לי שהמסר הועבר, כל נושא מלאכת היד היה מאוד חזק אצלי. במסגרת חוג הקרושה סרגתי
אין ספור מפיות קטנות וחמודות דומות יותר לכיפה מאשר למפה, וילונות ואף כריות נוי. חלק מהמפיות האלו היו באותן ערימה.
סיפור נוסף באותו הקשר, על סבתא אינגה ומקומה בחיי כבר סיפרתי פה בבלוג, סבתי האהובה נפתרה בתחילת שנות ה-90,
להזכירכם שנות ה-90 המוקדמות לא מאופיינות בטוב טעם, הן בתחום אופנה (חולצות עטלף, קוקו בלוף) והן בתחום עיצוב הפנים
(צבע פיטצ'-כתמתם על הקירות, זוכרים?)כל נושא הוינטאג', שאבי שיק לא היה מוכר אז, כך מצאנו את עצמנו מוסרים
כלאחר יד, מעזבונה של סבתי האהובה אין ספור של תמונות גובלן, כלי קריסטל, מצעי תחרה עם ריקמה בעבודת יד, מפיות
כותנה מעומלנות ועוד פריטים שהייתי מוכנה היום לחרף נפשי עבורם. רק כעבור שנים ובראייה לאחור הבנתי את הפיאסקו.
אנחנו חזרה בשנת 2011, אני עומדת עם ערימה של מפות ומפיות בגדלים שונים ומחליטה שזה רעיון נפלא לשדרג איתם
כריות נוי , וציפיות לכריות לבנות ומשעממות, ומי שתוהה איך נעשה החיבור אז התשובה היא בעזרת תיפורים קטנים בנקודות
שונות ממש כמו פעם,  עם חוט ומחט.

מפיות תחרה וקרושה דקה לפני שהושלכו.

כריות בנאליות עם מפיות תחרה.

שנים של סריגת מפיות קרושה מצאו מענה.

מפית רקומה

ריקמת שושנים

שילוב מפיות על ציפיות לכריות.

שילוב מפית ריבועית.

תחרה.

מבט נוסף על מצעי תחרה

תגובה תתקבל בברכה
16 תגובות ל “גילגולן של מפות קרושה… ומה ניתן לעשות איתן?
טלי

עידה,
הסיפור שלך מעלה לי זכרונות מסבתא שלי הרומניה שהביאה איתה לארץ כ"כ הרבה דברים וכשנפטרה עוד הייתי צעירה (בת 21) אחרי שיחרור ומי חשב שהיום כל המצעים, המפות , המפיות, התמונות יהפכו להיות אוצר. עצוב אבל מזל שיש לי את הזכרונות וכייף לך שהצלחת לתפוס את השקית בזמן :-)

עמלון

הי עידית, יש לך אולי רעיון כיצד ניתן לעמלן מפות קרושה גדולות,(קוטר 120) כך שיוכלו להיות קשיחות? כל ניסיונותיי עם עמילן/ספרי עמילון/ קורנפור לא הצליחו להקשיח את מפות הקרושה שלי. תודה, מרב.

חנדי

אמא שלי היקית עשתה כריות כאלה כבר בשנות ה-40. השאלה מה אני עושה עם כמויות של ציפיות כאלה…

פרידה

לעומתך אצלי זה כן עבר מאימי אלי וכן עשיתי איתם בדיוק מה שאת עושה היום. שנים רבות היו לי כריות בסלון עם מפיות תפורות עליהן. ואהבתי זאת. היום זה כבר הסטוריה

רבקה

גם אני היצלתי ברגע האחרון אוצר של מפות ומפיות ,שאמי רצתה למסור.
כ-10 מהן מסגרתי ותליתי בקבוצה צפופה בחדר בשינה(מסגרת בורדו ורקע בורדו)י
יצא מקסים.

רבקה

נהנית לקרוא את הבלוג שלך.
גם אני הצלתי הרבה מפיות ומפות ברגע האחרון.
כ-10 מהן מסגרתי (רקע בורדו ומסגרת בורדו)ותליתי בקבוצה בחדר השינה.- יצא יפה.

רחלי

מזדהה איתך. הוריי זורקו המון דברים שהיו של סבי וסבתי שנפטרו כשהייתי קטנה, וגם דברים אותנטיים שלהם מהסיקסטיז וסבנטיז. עד היום אני מבכה את המעשה הזה. חבל שלא הייתי אז מספיק מבוגרת בשביל להבין את גודל הטרגדיה ובשביל לעצור אותם.

עידה

לשאלת העימלון שהופיעה כאן, גם גלי ציינה שיש חומר שמקשיח את המפיות,
מקשיח עד כדי כך שניתן לעצב אותן בצורות שונות והן נשארות כך.
את החומר ניתן לרכוש בחנויות למלאכת יד. הבעיה היחידה שנראה לי שלא ניתן אח"כ לכבס.
עידית

ליאת שמחי

פשוט ויפה!, אצטרף לכולן ואגיד שגם אני הצלתי עבודות יד של סבתי ז"ל שסרגה אינספור מפות ומפיות והיום הן מככבות אצלי גם כציפיות לכריות בסלון ובחדר השינה!
בקיצור לא לזרוק כלום!
מקסים!

גל.

שלום, אני מחפשת מפות קרושה שאין בשימוש לצורך הפקת תאטרון בבית ספר אם יש מישהו שמעוניין להיפטר מכאלו אני אשמח לבוא לקחת.
אני לא ממש יודעת איפה אוכל למצוא אז אם התגובה אינה במקום עמך הסליחה.

אפשר ליצור קשר בכתובת 1.cookie.a.day@gmail.com

תודה רבה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן