טל 7 בספטמבר 2011 ב 21:13 עידית היקרה, מאוד ריגשת אותי עם הסיפור על סבתא, חבל חבל חבל שאין יותר סבתות כאלה. הילדים של היום הפסידו את החוויה. פשוט החזרת אותי לסבתא היווניה שלי, שהייתה מחכה גם לי עם חלוק (מי לובש חלוק היום?) ועל המזנון ישבה לה קופסת פח צבעונית עם מליון… כפתורים שאותם אהבתי למיין לפי גודל, צורה וצבע. מספיק לדבר עלי… סבתא שלך יפהפיה!!! טל. הגב
מישהי אחת 8 בספטמבר 2011 ב 9:23 ניכר שלסבתך טעם משובח ואצילי. והעיצובים שלך? אין על מה לדבר! התאהבתי בשמלה ובג'קט הקלאסיים שבתמונה הראשונה. מלאים שיק וסטייל. הגב
הילי 8 בספטמבר 2011 ב 9:33 וואו! התרגשתי עד כדי דמעות… נטע כל כך דומה לסבתא מצד דוידוב (-: נשיקות! הגב
טובי 8 בספטמבר 2011 ב 11:09 יקירתי עידית, קראתי והתרגשתי !!! בזכרונותייך החזרת אותי לחייק המשפחה האוהבת ,הכישרונית והנפלאה שלנו . אוהבת בת דודתך. הגב
רננה 8 בספטמבר 2011 ב 12:39 אני זוכרת את סבתא שלך… אשה מקסימה. סחה על חלי בתמונה העליונה, מהממת!! הגב
דרורי 8 בספטמבר 2011 ב 13:49 את מדהימה ומרתקת כמו תמיד!!! עוקבת באדיקות אחר העבודות המדהימות שלך!!! הגב
לימור 9 בספטמבר 2011 ב 8:31 עידה! פוסט מרגש ונוגע ללב. חבל שלא זכית לחלוק את הטעם המשובח שלך עם סבתא אינגה היום, ועצוב שהיא לא הספיקה להכיר אותך כמי שאת היום! היא היתה יפהפיה ונראתה גבוהה (או שידעה לנצל את יתרונות הסטילטו…) גם אני מתגעגעת לסבתא שלי… חיבוק גדול! הגב
פרידה 9 בספטמבר 2011 ב 10:51 מי שלא חווה חוויות סבתא לעולם לא יבין מה כתבת. איזה געגועים את מעוררת בי…לסבתא הנפלאה שלי (מצד אימי) שגרה בביתנו הצנוע ואני איתה באותה מיטה עד למותה המיותר . ריגשת אותי עידית הגב
לירון 10 באוקטובר 2011 ב 14:16 עידית יקרה, כאילו נכנסת לי הביתה ישבת לי בכסא וכתבת במקומי. במקום בולגריה- תוניס במקום אינגה -ג'ינט. במקום רופא שיניים- ראש העיר. כל השאר מדוייק במידה רבה. רמלה הצמיחה רבים וטובים. מתגעגעת לסבתא ורוצה עד קצת ממנה. תודה, ריגשת אותי. הגב
עידה 20 במאי 2013 ב 15:57 בנות יקרות שמחה כל כך שעוררתי בכן זכרונות כל אחת אל הסבתא האישית שלה. אשריינו עידה הגב