כשעידה פגשה את נעמה

את המותג "נעמה בצלאל" אני מכירה שנים רבות הוא היה אחד מעמודי התווך של עולם האופנה הישראלי. מאז שאני זוכרת את עצמי, התחברתי לסגנון העיצובי של נעמה: נשי, מדויק, מלא בשיק עם נגיעות רטרו בדיוק כמו שאני אוהבת.

במשך שנים הרגשתי שיש לי מעצבת פרטית, שמגשימה לי כל פנטזיה עיצובית בלי שאצטרך לבקש, להסביר או לפרט. כל קולקציה הייתה בול לטעמי כאילו עוצבה במיוחד בשבילי.

לפני כמה שנים, כששני המותגים שלנו כבר עמדו כל אחד על תילו החלטנו, נעמה ואני, לחבור יחד לשיתוף פעולה. מה שחיבר בינינו הייתה אותה שפה עיצובית, אותה אהבה לפרטים הקטנים, לאסתטיקה, ולנשים שאוהבות להרגיש מיוחדות. החיבור הזה הוליד לא רק שיתוף פעולה יפהפה, אלא גם חברות אמיצה בין שתי נשים שחולקות תשוקה לאופנה שיש בה לב.

לאחרונה, אחרי שנים רבות של יצירה, בחרה נעמה לסגור את שערי המותג שלה.זו החלטה שמעוררת אצלי הרבה יותר מצער מקצועי מדובר בפרידה ממשית ממשהו אישי. הבגדים של נעמה ליוו אותי, ריגשו אותי, שימחו אותי ויהיה מוזר להסתכל בארון ולא לראות שם עוד מהם.

ובכל זאת, אני לא באמת נפרדת. אין לי ספק שזו רק אתנחתא רגע של שקט לפני שנעמה תמציא את עצמה מחדש. ואני יודעת שגם אם תבחר בדרך אחרת, הניחוח הייחודי שלה הרטרו-שיק, הצבעוניות, הנשיות המחויכת ימשיך ללוות אותנו עוד הרבה זמן.